טיול לאיטליה של נסיכים ואמנות

אמנם נכון, יש להניח שבאיטליה ביקרתם כבר – אולי אפילו יותר מפעם אחת – ראיתם את מילאנו והדואומו שלה ובוודאי גם שטפתם עיניים עם הנופים של גארדה. ובכל זאת, אנחנו יכולים להבטיח בוודאות כמעט מוחלטת כי בטיול כמו זה שרקחו ד"ר אביהו בר איל ואיציק הרמן – הראשון היסטוריון בעל תואר שלישי מהסורבון העוסק בתחום הפשיזם ומומחה לאיטליה; והשני אדריכל בעל תואר שני בתולדות האמנות – טרם השתתפתם.

לפני שנצלול פנימה לשיחה שקיימנו עם בר איל נספר כי אנחנו מדברים כאן על סמינר מטייל העונה לשם 'נסיכים ואמנים בצפון איטליה' ומספר סיפור שלם, או שואל שאלות מרתקות אם תרצו, כמו למשל זו: 'כיצד מערכות יחסים מיוחדות בין נסיכים ואמנים יצרו את העושר התרבותי הזה, שהוא נכסי צאן ברזל של התרבות המערבית כולה'. זאת, למותר לציין, לצד נופים מקסימים וגסטרונומיה מעולה כמו שרק איטליה יודעת להציע.

את הטיול המסוים הזה בנה בר איל יחד עם איציק הרמן, מאסטרו של תולדות האמנות, והצוות של 'קשרי תרבות תבל' במסגרת הסמינרים המטיילים של החברה באביב הקרוב. אנחנו פגשנו אותו לשיחה על אספרסו, ספרי אמנות ומפת איטליה ויצאנו עם חשק עז להיות נסיכים או לכל הפחות להצטרף למסע.

מוזמנים לשפוט בעצמכם.

נדמה לי שנכון להתחיל עם השאלה הזו: על אף שבצפון איטליה רבים כבר היו – אלו נקודות מבט חדשות מקבלים בטיול?

"טיול כזה, כמתבקש מהגדרתו כסמינר מטייל, מובל על ידי תמה כלשהי. כאן, התפיסה הכללית היא שאמנות – כל סוג של אמנות ובכלל זה ארכיטקטורה, מוסיקה, פיסול, ספרות, שירה וכן הלאה – לא יכולה להתפתח אם אין פטרונים שמעוניינים בכך ותורמים את כספם. באיטליה בתקופת הרנסנס אמן לא ישב ליצור אם לא היה לו חוזה חתום ביד מהפטרון שהזמין את העבודה, וזהו חוט השני שהולך אתנו לאורך הטיול כולו. ליאונרדו דה וינצ'י, למשל, לא היה יוצר את הסעודה האחרונה אלמלא הדוכס של מילאנו הזמין אותה ממנו".