אין שאלה. המצב מבאס. מבאס זו לא מילה. קודם כל לבני האדם ובריאותם אבל לא פחות כואב הוא מצב הכלכלה – הגלובלית והפרטית כאחד. ובכלל, הכל מפחיד ומטריד ברמה שלא התנסינו בה בעבר, משום היבט.
זה לא דומה למלחמה – כי האויב לא נודע, לא צפוי ולא אנושי ; וזה גם לא ממש דומה לחופשה כפויה או אבטלה מכיוון שהכל דומם והפחד מרחף מעל כל יציאה מפתח הבית או כניסה של זר לתוכו.
ובכל זאת, יש כמה דברים טובים שקורים פה בזכות הנגיף הזה שעל אף תיאוריות קונספירציות רבות ומיותרות, נפל עלינו כתוצאה מביולוגיה פשוטה יחסית: נגיפי RNA (שיצרו גם את הסארס ב-2003) ונפוצים מאד בקרב עטלפים. בגלל שאלה קרובים מאד לבני האדם בסין השינויים הגנטיים בנגיפים אלה זמינים ומהירים. כך נוצר נגיף הקורונה, שהוכרז כידוע על ידי ארגון הבריאות העולמי כמגיפה עולמית.
אנחנו עדיין מתקשים להעריך איך ומתי זה ייגמר, אבל חשוב לזכור – גם (בעצם בעיקר) בזמנים אלה – לחפש את חצי הכוס המלאה. יש כזו, בטח שיש. הנה קווים לדמותה.
1. פליטת גזי החממה – האחראיים הראשיים להתחממות הגלובלית – הופחתה משמעותית ברחבי כדור הארץ כולו.
עוד לא ברור לגמרי מהם הנתונים, אבל כבר בסין נרשמה הפחתה של 25% בפליטות. לא רק בגלל שאין מטוסים, אלא גם כי הופסקו תהליכי ייצור, נסגרו מפעלים, קטנה כמות הצריכה ואיתה האשפ, שלא לדבר על הכבישים הריקים.. הנקיים..
2. במספרים? אם הפחתנו רק 20% מהטיסות כבר חסכנו 15 מיליון טון פחמן, שזה בערך 3.5 מיליון רכבים פחות בשנה על הכביש. והפחתנו כידוע הרבה יותר מזה. מספיק לחשוב, למשל, שמכאן והלאה – בגלל שהאוויר הנקי יעשה טוב כל כך – יחויבו מטוסים להשתמש בדלק מימני במקום סילוני כבר הרווחנו המון. לא כסף. אוויר נקי ובריאות. ומי יודע? אולי אפילו נבין בעצמנו שאפשר לנסוע פחות. ועוד נקודה למחשבה: כמה תאונות דרכים נחסכו ועוד ייחסכו?
3. גם הקריאה לצרוך תוצרת מקומית מקבלת משנה תוקף בימים כאלה. במקום להזמין עוד ג'ינס מאסוס ולהעלות מטוס לאוויר (אין מטוסים!) מזמינים את הג'ינס של המעצבת המקומית שתופרת בעצמה ומתפרנסת בקושי. ובכלל, אם נלמד מזה להסתמך פחות על ייבוא חומרי גלם ויותר על תוצרת מקומית – נפלא.
4. לא מסוגלים ליהנות בלי טיסות, בתי קפה וקניות? מה זה אומר עלינו? לא דברים טובים מי יודע מה. אז הנה הזדמנות: לקנות פחות, לחפש (ולמצוא) ריגושים חדשים ממש מתחת לפנס ולא רק בחופשה הבאה במלדיביים או במכונית הנוצצת מהדגם האחרון.
5. ציניים קחו רגע נשימה עמוקה. רומנטיקנים זה הרגע שלכם. יש לנו כאן הזדמנות חד פעמית לחיות קצת כמו פעם. עם המשפחה, בבית, עם המון זמן פנוי ובלי לגמוע קילומטרים או להעמיס עוד שקיות שופינג כדי להתרגש. וכן, גם פחות כסף לבזבז.
6. תראו את האינסטוש. התרוקן (טוב לא לגמרי אבל בכל זאת) מתמונות שקריות של קוקטיילים על החוף, שוויצים מהפיאצה ברומא או איזו מנה הזויה מהמסעדה הכי טרנדית שיש שמשום מה נדמה לנו שמעניין את מישהו שהיינו שם. הכי רחוק שאפשר למצוא זה תמונה של פריחה מהשדה ליד הבית או של המפל מרמת הגולן.
7. גם הצורך להיות מתוקתקים פחת משמעותית. כבר לא קריטי אם את לא מאופרת, לא נורא אם לא התגלחת. פן, גוונים, גבות ובוטוקס – עזבו, בשביל מה. אנחנו הכי יפים כשנוח לנו.
8. והילדים. אח הילדים. כן זה מאתגר, לא פשוט בכלל מה גם שזו רק ההתחלה – אבל בואו, חזרנו להיות משפחות גרעיניות מכונסות בעצמן בלי הפרעות מן החוץ, חוגים ומבחנים. תסתכלו עליהם – הם רגועים יותר, מחייכים, שמחים לקום בבוקר. לא ככה? מה זה מלמד על אורח החיים השוצף שלנו? מה זה אומר שקשה לנו כשהם איתנו?
9. כאן ועכשיו. רק הכאן והעכשיו. במקום כרטיסי טיסה לקיץ או לעוד חודש (מי מתכנן כל כך רחוק??) נושמים עמוק ומתחברים להווה, להיום, לעכשיו. ככה חושבים אנשי הזן והם יודעים דבר או שניים על זרימה טבעית וקבלת ההווה כפי שהוא.
10. ושימו לב גם לזה: ישראל, כמו איראן, כמו ארה"ב וכמו סין, רוסיה או דרום קוריאה. אין טובים ורעים, אין צודקים וטועים. מול נגיף שמאיים על האנושות כולנו בני אדם שנמצאים באותו המצב בדיוק. להיפך: היום ברור שרק שינוס מתניים גלובלי יחלץ אותנו מהברוך הזה. מתי זה אי פעם קרה? במלחמת העולם וגם זה לקח שנים…
11. מה שכן, הדבר היחיד שמותר להתגעגע אליו עכשיו הוא ההורים שלנו, סבא וסבתא. אלה שאנחנו נמנעים מלפגוש כי זה הכי מסוכן להם. כל השאר לא חשוב באמת.
כן, אנחנו יודעים שמדובר באסקפיזם צרוף, ומקווים שברור לגמרי שאין לנו כל כוונה לפגוע או להרגיז. רק בריאות לכולם. ותשתדלו לחייך. כמה שיותר. כמה שאפשר.
